<h1>ספר עזרת נשים — שער חמישי</h1>
<h2>דף קז.</h2>
ולר"ם ז"ל עוד בגרושין [פי"א ה"א] קטנה שהשיאה אביה ונתארמלה או נתגרשה כשהיא קטנה, קורין לה יתומה בחיי האב, לפי שאין לאביה רשות בה. ואם אחר כך נשאת לאחר כשהיא קטנה בחיי האב הרי זו ממאנת. החרשת אעפ"י שנשואיה מדברי סופרים כנשואי קטנה לא תקנו לה שתמאן כדי שלא ימנעו מלנשאה. ממאנת היא הקטנה בין מן האירוסין בין מן הנשואין, בין בפני בעלה בין שלא בפני בעלה. וכשם שממאנת בבעלה כך ממאנת ביבם. וממאנת בבעל זה ונשאת לאחר וממאנת בשני וכן בשלישי אפילו כמה פעמים כל זמן שהיא קטנה יש לה מיאון. וקטנה שלא מיאנה אעפ"י שהיא נשואה והלכה ונתקדשה לאחר כשהיא קטנה קדושיה הן הן מיאוניה.
עד מתי הבת ממאנת כל זמן שהיא קטנה עד שתהיה נערה, או עד שנודע שהיא אילונית. בד"א שלא בא עליה הבעל אחר שנעשית בת שתים עשרה שנה ויום אחד, אבל אם הגיעה לזמן זה ונבעלה הואיל ובעילה קונה מן התורה כמו שבארנו הרי זו אינה ממאנת. ואינה צריכה בדיקה למיאון [שחזקתה] שהביאה סימנין. הרי שנבדקה ולא נמצאו לה סימנין הואיל ונבעלה לזמן הראוי לסימנין הרי זו חוששין לה שמא הביאה ונשרו, ולפיכך צריכה גט מספק. ואם מיאנה אחר שנבדקה ונתקדשה לאחר צריכה גט מספק. ואם נשאת תצא מזה ומזה והולד ממזר ספק משניהם. קטנה שלא מיאנה והגדילה אעפ"י שלא בעלה בעלה משהיתה בת שתים עשרה שנה ויום אחד הרי זו אינה ממאנת שהרי הגדילה. וצריכה גט מדברי סופרים שהרי לא בא עליה אחר שהגיעה לשני נערות עד שנחוש לה שמא הביאה סימנין ותהיה ספק מקודשת. ולא בא עליה אחר שגדלה שתהיה אשת איש גמורה. ונמצאת שאינה צריכה גט אלא מנשואי קטנות שהן מדברי סופרים, לפיכך אם עמדה ונתקדשה אחר שגדלה תופסין בה קדושי שני, ואם גרשה הראשון יכניס השני, אבל אם גרש השני לא יקיים ראשון שמא [יאמרו] החזיר גרושתו מאחר שנתארסה. ואם בא עליה שני קודם שיגרשנה ראשון תצא מזה ומזה, מפני שהיא דומה לאשה ששמעה שמת בעלה ונשאת ואחר כך בא (עליה) בעלה ואין הולד מן השני ממזר, ואם בא עליה ראשון קודם שגרש השני הולד ממזר.
אין סומכין על הנשים במנין השנים ולא על הקרובים אלא על פי שנים עדים כשרים להעיד. הבת שהביאה שתי שערות בתוך שנת שתים עשרה אינו סימן. בד"א בשנבדקה בתוך הזמן ונודע שהן שומא. אבל אם לא נבדקה אלא לאחר זמן ונמצאו שם שתי שערות הרי הן בחזקת סימנין. ואין אומרים שמא קודם זמן צמחו שיהיו שומא. כשבודקין הבת בין תוך הזמן שהוא כל שנת שתים עשרה בין קודם זמן בין לאחריו בודקין אותה על פי נשים כשרות ונאמנות. ואפילו אשה אחת בודקת ושומעין ממנה אם הביאה אם לא הביאה. כל השנים האמורים בבן ובבת ובערכין ובכל מקום אינן לא שני הלבנה ולא שני החמה אלא שנים של סדר העבור שהן פשוטות ומעוברות כמו שבית דין קובעין אותן ובאותן שנים מונין לכל דברי התורה.
נוסח גט מיאון [של] הר"ם ז"ל כבר כתוב בספרו בהלכות גרושין [פי"א הי"א]. וזה הנוסח שאכתוב הוא נוסח גט מיאון נעשה בארלדי בעצת חכמי ההר ורוב חכמי נרבונאה וועד מרשלייאה הי"ב.
ביום פלוני בחדש פלוני שנת פלונית לבריאת עולם למנין שאנו מנין כאן במגדול פלוני או העירה פלונית איך פלונית בת רבי פלוני ברבי פלוני אתת קדמנא בי דינא דחתימי לתתא במותב תלתא כחדא הוינא ואמרה קדמנא אמי וקרובי פתוני והטעוני ואנא הויתי קטנה וקדשוני לרבי פלוני בן אדני רבי פלוני ועדין קטנה אנא והשתא גליתי דעתאי קדמיכון וממאנה ביה דלא בעינא ליה ולא צבינא ביה ואנחנא בי דינא פקידנא למבדק יתה כדת וכהלכה ומדאתברר לנא דעדין קטנה היא כתבנא לה שטרא דנא ויהיבנא בידה למהך להתנסבא לכל גבר דתצבי כדת משה וישראל ואינש לא ימחא בידה מיומא דנן ולעלם ומה דהוה קדמנא כאן במקום פלוני כתבנא וחתמנא ויהיבנא בידה למהוי לה לעדה לראיה ולזכות הכל שריר וקים.
פלוני ברבי פלוני, פלוני ברבי פלוני. פלוני ברבי פלוני.
<h2>דף קז:</h2>
וכתב הר"ם באישות [פ"ד ה"ז] קטן שקדש אין קדושיו קדושין, אבל גדול שקדש הקטנה היתומה או קטנה שיצאה מרשות אב, אם היתה פחותה מבת שש שנים אעפ"י שהיא נבונת לחש ביותר ומכרת ומבחנת אין כאן קדושין ואינה צריכה למאן. ואם היתה מבת עשר ולמעלה אעפ"י שהיא סכלה ביותר הואיל ונתקדשה לדעתה הרי זו מקודשת למיאון. היתה מבת שש עד סוף עשר בודקין את יופי דעתה אם מבחנת ומכרת עסקי נשואין וקדושין צריכה למאן, ואם לאו אינה מתקדשת למיאון ואינה צריכה למאן. כיצד נתקדשה ולא רצתה לישב עם בעלה צריכה למאן בפני שנים ותאמר איני רוצה בו ויוצאה בלא גט והיא הנקראת ממאנת, ולמה יוצאה בלא גט מפני שאין קדושיה קדושין גמורין מן התורה, אלא קדושי קטנה מדברי סופרים. והן תלויין שאם ישבה עם בעלה עד שגדלה גמרו קדושין, ונעשית אשת איש גמורה, ואינו צריך לחזור ולקדשה אחר שגדלה, ואם לא רצתה לישב צריכה למאן ותצא בלא גט.
תנן התם ביבמות פרק בית שמאי אי זו היא קטנה שצריכה למאן כל שהשיאתה אמה או אחיה לדעתה. השיאה שלא לדעתה אינה צריכה למאן. ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר כל תינוקת שאינה יכולה לשמור קדושיה אינה צריכה למאן. אמר הר"ם במז"ל על זה בפרושו למשנה ענין אמרו אינה צריכה למאן שהיא לא תצטרך למאן בפני שנים אבל תלך ותנשא ותעשה מה שתרצה. וזאת היא אשר אינה יודעת לשמור קדושיה שתהיה פחותה משש שנים. ולנו שנבחן [אותה] על שיעור הבנתה ודעתה משש שנים עד שלמות עשר שנים. אמנם אחר העשר שנים הנה היא צריכה למאן בהכרח, ואעפ"י שהיא בתכלית הסכלות. ופחות משש שנים אינה צריכה למאן ואעפ"י שהיא בתכלית ההבנה. והלכה כר' חנינא בן אנטיגנוס. עוד תנן במסכת נדה פרק בא סימן [נ"ב ע"א] תינוקת שהביאה שתי שערות אינה יכולה למאן ר' יהודה אומר משירבה השחור על הלבן. אמר הר"ם בפירושו למשנה כבר בארנו פעמים רבות שאלה השתי שערות לא יועילו ולא יהיו סימני הבגרות אלא אם ימצאו בפגישת זמן המוגבל. והוא י"ב שנה ויום אחד לתינוקת. וכל עוד שיהיו פחות מאלו השנים וימצא להן שתי שערות הנה הם שומא ואינם סימני הבגרות. ופסק ההלכה הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות. ואם הביאה שתי שערות והיו לה י"ב שנה ויום אחד אינה ממאנת, ואם לא נמצאו אליה שתי שערות תמאן ואפילו היתה מעשרים שנה. אלא אם יתאמת שהיא אלונית כפי מה שהתנינו כי אז לא תמאן. וזה אם לא בא עליה אחר י"ב שנה ויום אחד. אמנם אם בא עליה בזה הזמן והיא מקודשת בביאה שהיא דאוריתא אינה יכולה למאן ואעפ"י שלא נמצאו לה שתי שערות, כי אנחנו נאמר שמא נשרו מאחר שהגיעה לכלל שנותיה. וזה הוא המבואר בזה הדין ומבואר ביבמות וזו היא הסברא האמתית אשר יראה (מזה מענין) [מעיון] התלמוד. ושתי השערות האמורות בתורה ובנגעים הם האמורות בכל מקום, וכמה שעורן כדי לכוף ראשן לעקרן דברי ר' ישמעאל. ר' אלעזר אומר כדי לקוץ בצפורן ר' עקיבא אומר כדי שיהיו נטלין בזוג. אמר הר"ם אמרו בתלמוד [נדה נ"ב ע"ב] הלכה כדברי כולן ולהחמיר ויהיה הדין כפי מה שאומר אם יהיו שתי השערות כדי שיהיו נטלות בזוג אשר הוא הפחות שבשעורין אינה ממאנת ואינה חולצת עד שיהיו כדי לכוף ראשן לעקרן.
אי זו היא קטנה שצריכה למאן מבת שש עד בת עשר בודקין אותה לפי דעתה אם יודעת לשמור קדושיה (ושהיו קדושין) שתשמור אותן כמו שמשמרת האגוז והתמרה וכיוצא בהן הרי זו צריכה מיאון. ואם אינה יודעת לשמור קדושיה אינה צריכה למאן אלא הולכת לבית אמה כאלו לא נתקדשה מעולם. ופחותה מבת שש אפילו יודעת לשמור אינה צריכה מיאון, ויתרה על בת עשר אפילו סכלה ביותר צריכה מיאון. וכל מי שהשיאוה אמה או אחיה שלא לדעתה אינה צריכה למאן, כיצד ממאנת אומרת בפני שנים אין רצוני בפלוני בעלי, או אין רצוני בקדושין שקדשוני אמי או אחי, וכיוצא בדברים אלו ואפילו היו אורחים מסובים בבית הבעל והיא עומדת ומשקה עליהם ואומרת איני רוצה בפלוני בעלי הרי זה מיאון. השנים שממאנת הקטנה לפניהם כותבין לה ביום פלוני מיאנה פלונית בת פלוני בפלוני בעלה [וחותמין] ונותנין לה. וזהו גופו של גט מיאון. וגט מיאון אינו כגט גרושין שבנתינתו מגורשת, ואינו צריך כתיבה ולא מסירה ולא דבר ממשפטי גט הגרושין. ואין כותבין בו טופס הגט שמא נראה (הגט) [כגט] גרושין לפי שאינו אלא כמעשה בית דין. השני עדים שממאנת הקטנה לפניהם צריכין שיהיו מכירין אותה ואת בעלה, לפיכך כל מי שראה אותה שמיאנה ושמע מיאוניה יש לו לכתוב גט מיאון אעפ"י שאין מכירין.
<h2>דף קיב:</h2>
ולר"ם ז"ל עוד בגרושין [פי"א ה"א] קטנה שהשיאה אביה ונתארמלה או נתגרשה כשהיא קטנה, קורין לה יתומה בחיי האב, לפי שאין לאביה רשות בה. ואם אחר כך נשאת לאחר כשהיא קטנה בחיי האב הרי זו ממאנת. החרשת אעפ"י שנשואיה מדברי סופרים כנשואי קטנה לא תקנו לה שתמאן כדי שלא ימנעו מלנשאה. ממאנת היא הקטנה בין מן האירוסין בין מן הנשואין, בין בפני בעלה בין שלא בפני בעלה. וכשם שממאנת בבעלה כך ממאנת ביבם. וממאנת בבעל זה ונשאת לאחר וממאנת בשני וכן בשלישי אפילו כמה פעמים כל זמן שהיא קטנה יש לה מיאון. וקטנה שלא מיאנה אעפ"י שהיא נשואה והלכה ונתקדשה לאחר כשהיא קטנה קדושיה הן הן מיאוניה.
